<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ב ח"ז</h1>
<h2>דף ג.</h2>
עדים המעידים בדבר שאין יכולין לשלם והוזמו כגון שהעידו שהוא בן גרושה או בן חלוצה או שהו' חייב גלות וכל כיוצא בזה לוקין ואין נמכרין בעבד עברי ואין משלמין כופר אם העידו על אלו הדברים והוזמו ואין משלמי' על פי עצמן מכות. ועוד פשוט שאם אמרו הוזמנו בבית דינו של פלו' ונתחייבנו שם הרי אלו משלמין פי' והא דאמרינן אין משלמין על פי עצמן דוקא כשאמרו העדנו בב"ד והוזמנו ולא נגמר הדין לחייבנו ממון והאמת העדנו אבל אמרו העדנו שקר משלמין על פי עצמן למאן דדיין דינא דגרמי שאין זה קנס. מעידין אנו באיש פלוני שגירש אשתו ולא נתן לה כתובה והוזמו שמין ההזק שיוכלו להזיק כדי לקיים אשר זמם כיצד שמין באשה ובכתובתה. ופרש"י שישלמו כל הכתובה חוץ ממה שהיתה היא יכולה למכור בטובת הנאה אם תתאלמן או תתגרש וכך ינכו והשאר כולו ישלמו ודוקא כתובה אבל לא נכסי מלוג כי יכולין לומר לא היינו יודעים שהיה לה נכסי מלוג ולפי זה הפירוש גם נכסי צאן ברזל לא ישלמו ודוקא כתובת מנה או מאתים. והקשו עליו התוספות ופירשו כי שמין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שחייבו' לית' מיד או שתהיה בידו עד שתתאלמן או שמא לא יצטרך לפרעה לעולם כי תמו' בחייו וירש' בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל וזאת השומא האחרונה שמין באשה ובכתובה כלומר שמין באשה כי הלוקח צריך לעיין אם זאת האשה יולדת בצער והמיתה מצוייה בה או היא בעלת קטטה ויגרשנה מהרה וגם רואי' הקרקע אם הוא עידית או זיבורית וזה ר"ל בכתובתה קרקע המיוחד לכתובתה ורב אלפס פי' כי רואין אם כתובתה קטנה או גדולה כמה יתנו בעבורה והרמב"ם ז"ל פי' שאומדין באשה אם הי' בריא' או חולה או בעלת קטטה ואומדי' אם הכתובה מרוב' או מועטת כך כתבו הרמב"ם ז"ל ורב אלפס בשם גאון בכתובות. מעידי' אנו באיש פלוני שחייב ליתן לפלוני אלף זוז מכאן ועד ל' יום והו' אומר מכאן ועד י' שנים שמין ההזק מן ההמתנה אם הוזמו ואומדים כמה אדם רוצה ליתן ויתנו לו כך מעות וימתינו לו כ"כ זמן וכך יפרעו ללוה מכות. מעידי' אנו באיש פלוני שחייב לפלוני מאתים זוז והוזמו משלמי' הממון ואינן לוקין דכל זמן שמשלמין אינן לוקין מכות.
<h2>דף ה.</h2>
עדים זוממין משלשין ביניהם הממון אם נתחייבו לשלם מאה כל א' פורע חלקו ואם נתחייבו מלקות אין משלשין ביניהם המכות אלא כל אחד מהם לוקה מ' מכו'. אין העדים נעשין זוממין עד שיאמרו עדים אחרים והלא במקו' פלו' עמנו הייתם כי אם אמרו ההורג או הנהרג היה במקום פלוני עמנו או כדומה לזה אינ' הזמה שיהרגו או שישלמו מכות, העידו שבמזרח בירה הרגו ובאו עדים ואמרו והלא במערב בירה עמנו הייתם רואין אם היו יכולין לראות ממערב הבירה למזרח הביר' אם לאו ולא אמרינן שמא הן רואין יותר מרחוק מאנשים אחרים וכן אם העידו פלוני הרג הנפש בעכו בחד בשבא בבקר ובאו עדי' ואמרו והלא עמנו הייתם בחד בשבא בערב בטבריא רואין אם יכולין ללכת מעכו לטבריא מן הבקר עד הערב אם לאו ולא חיישינן לבהמה קלה ביותר שבאו עליה במכות. עדים (אומרים) [זוממים] אם אין להם אלא קרקע משלמין מן העדית כמו שתמצ' בדיני נזיקין ורוב הפוסקים הסכימו שמשלמין מן העדית אפי' לא העידו אלא זבורית וריב"א כתב שאין משלמין אלא כמו שהעידו עליו וראשון נראה עקר וכן נראה מפרש"י. עדים זוממין ובאו אחרים והזימום ובאו אחרים והזימום כולן נהרגין אפי' הן מאה. מכות. מי שהביא עדים ונמצאו שקרנים והביא אחרים ונמצאו שקרנים וכן כמה פעמים אין אומרים כבר הוחזק להביא עדים שקרים ולא נקבל לו עוד עדים אבל מקבלין אותם כי אם הוחזק להביא עדים שקרים כל ישראל לא הוחזקו להעיד שקר ושמא העדים אינם שקרים. מכו'.
<h2>דף ה:</h2>
אין העדים נעשין זוממין עד שיגמר הדין על פיהם ואם הרגו על פיהם אין נהרגין מכות ונראה לפרש"י דה"ה אם הלקו אין לוקין מטעם כאשר זמם ולא כאשר עשה והרמב"ם ז"ל כתב אם הלקו לוקין וכן נראה עקר וכל שכן לענין ממון דאף על גב דשלם כבר על פיהם חייבין לשלם ולמטה אכתבנו. ב' עדים מזימין עדים אחרים אפילו הן ק' ואינן נעשי' זוממין עד שיזומו כולן והוא שהעידו בתוך כדי דבור של חבירו כדי שאלת שלום תלמיד לרב דאז הוא עדות אחת ואינן נעשין זוממין עד שיזומו כלן ואפילו הן מאה ואין די בשני' מהם מכות יש מן הגדולים שכתבו דלא אמרינן בממון כאשר זמם ולא כאשר עשה כלומר אפילו שלמו על פיהם והוזמו משלמין העדי' כן כתב רבינו יצחק בר אשר ומהם שכתבו כי כאשר אמרו במיתה זמם ולא כאשר עשה כמו כן בממון. קמא [עי' תוס' ד: ד"ה ועדים]. אין מזימין העדים אלא בפניהם ומכחישין אותן שלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהא הויא. כתובו'.
